הלכה — עמוד 12
שאלות ותשובות בנושא זה, מתוך פרסומים יהודיים. לכל תשובה מצוינים המחבר והגיליון שממנו נלקחה.
72 366 רשומות
אילו שיעורים נתנו חכמים להפרשת תרומה מן היבול?
הטקסט מביא שלושה שיעורים: אחד משישים הוא השיעור המזערי, אחד מארבעים הוא שיעור משובח, ואחד מחמישים הוא השיעור הבינוני. הגאון מווילנה מסביר שהמילה תרומה רומזת ל״תרי ממאה״, שניים מתוך מאה, שהם השיעור הבינוני של אחד מחמישים.
כיצד לימוד פרטי ההלכות מסייע לחוות את השבת באופן מלא יותר?
הלכות שבת, ובהן מוקצה והגבלות על הצלת רכוש מדליקה, דורשות תשומת לב מתמדת למעשינו ולאופן עשייתם. תשומת לב זו משמרת את מודעותנו לשבת. הכנה, ארגון ולימוד ההלכות מסייעים להעריך את השבת ולהפיק ממנה יותר שמחה וצמיחה רוחנית.
מדוע הגבילו חכמים הצלת מזון מבית בוער בשבת, וכמה התירו להציל?
מדובר רק במקרה שאין בו סכנת חיים והוצאת החפצים אינה כרוכה באיסור הוצאה. חכמים חששו שהבהלה מפני הפסד ממון תביא למעשים אסורים, ולכן קבעו גבולות ברורים. הדעה הראשונה במשנה מתירה להציל מזון לסעודות השבת שנותרו, אך לא לאחר השבת; רבי יוסי מתיר תמיד מזון לשלוש סעודות. לדברי הכול מותר להציל משקאות בכמות שאדם עשוי לשתות, גם בשעה מאוחרת ביום.
מדוע חלוקת סעודת שבת לשתיים מעוררת מחלוקת בעניין ברכות שאינן צריכות?
בה״ג מתיר לסיים את סעודת הבוקר בברכת המזון, ליטול ידיים שוב ולהתחיל סעודה נוספת כדי שתיחשב בנפרד. תוספות מקשים שהדבר יוצר ברכות שאינן צריכות, שהרי ההפסק נועד רק להחשיב סעודה אחת כשתיים. פוסקים אחרים מסבירים שהמטרה לקיים את המצווה מעניקה לברכות תכלית, ולכן אין הן נחשבות לברכות ללא צורך.
האם אפשר לקיים את חובת שלוש הסעודות באכילת כמה מהן בלילה או בבוקר?
לפי השולחן ערוך יש לאכול סעודה אחת בליל שבת, שנייה בבוקר ושלישית אחר הצהריים, לאחר שהגיע זמן מנחה. רוב הפוסקים סוברים שריכוז כמה סעודות באותו חלק של השבת אינו מקיים את המצווה. בה״ג מתיר שלוש סעודות נפרדות במהלך השבת בלי הגבלה זו על זמניהן. כאשר אי אפשר לקיים את המצווה בדרך המועדפת, המחבר ממליץ בכל זאת לאכול שלוש סעודות כדי לקיימה לפחות לשיטת בה״ג.
מה יסוד המחלוקת אם חייבים בשלוש או בארבע סעודות בשבת?
החיוב בשלוש סעודות נלמד משלוש הופעות המילה ״היום״ בפסוק העוסק במן. תנא קמא מייחס אותן לשבת כולה, ואילו רבי חידקא מחייב שלוש סעודות ביום נוסף על סעודת ליל שבת. ניתוח המשנה בגמרא מוביל למסקנה שהיא סוברת כתנא קמא, המחייב שלוש סעודות.
מי חייב בשלוש סעודות בשבת, והאם צריך לחם בסעודה השלישית?
גברים ונשים חייבים בשלוש סעודות בשבת, אף שזו מצוות עשה שהזמן גרמה. הראשונים נחלקו אם הסעודה האחרונה חייבת לכלול לחם. לפי הכרעת השולחן ערוך ורוב הפוסקים המאוחרים יש לאכול לחם ולברך המוציא על שני כיכרות או לחמניות שלמים.
אם אני לובש בגדים נאים גם בחול, כיצד אוכל לבטא בלבושי כבוד מיוחד לשבת?
רבי אליהו פרל מציע להבין את ההדרכה ללבוש בגדים נאים בשבת כהשתדלות להחזיק בגדים המיוחדים לשבת. ההבדל מבגדי החול יהיה אפוא לא רק ביופיים, אלא גם בייעודם המיוחד. הוא מבסס זאת על דברי האר״י המובאים במשנה ברורה, שלפיהם אין ללבוש בשבת את מה שלובשים בחול.
האם איסור חלב ללא השגחה חל גם על אבקת חלב?
בהערה מובאת דעת החזון איש והרב יונתן שטייף שאבקת חלב כלולה אף היא בגזרה. מנגד מובאת דעת הר צבי המקילה בכך. לכן המאמר מציין במפורש מחלוקת בנושא.
מי רשאי להשגיח על החליבה?
בהערה בשם ערוך השולחן נאמר שאפילו קטן מעל גיל תשע רשאי להשגיח. בשם אגרות משה מובא גם שאפשר לסמוך על יהודי שאינו מאמין כאשר החשש לערבוב חלב שאינו כשר רחוק, משום שהגזרה המקורית חלה על גויים.
האם חייבים לצפות בחליבה עצמה כדי שהחלב ייחשב מושגח?
בהערה מובאות שתי דרכי השגחה: צפייה בחליבה עצמה או עמידה על המשמר מחוץ למקום החליבה. במקרה השני מטרת ההשגחה היא לוודא שלא מכניסים חלב אחר מבחוץ.
האם אפשר לסמוך על ההיתר של חלב סתם בשעת הדחק?
בהערה בשם הרב יעקב קמנצקי נאמר שבשעת הדחק, כשחלב ישראל אינו זמין, אפשר לסמוך על הדעה המקילה. נסיעות עסקים ושהייה בבית חולים מובאות כדוגמאות. הכוונה היא להקלה הנידונה במאמר בחלב של חברות גדולות הנתונות לפיקוח ממשלתי.
מה יעץ הרב משה פיינשטיין למי שיכול להשיג חלב ישראל?
הרב משה פיינשטיין הכיר ביסודות להתיר חלב של חברות גדולות הנתונות לפיקוח ממשלתי, אך בעצמו לא סמך על ההקלה. הוא המליץ לבעלי נפש ולבני תורה להימנע מחלב כזה, ולמוסדות חינוך להתאמץ בתקציבם כדי לקנות חלב ישראל. במכתב המובא הוא כתב שכאשר אפשר להשיג חלב ישראל, יש לקנות אותו גם אם הוא יקר מעט יותר או דורש מאמץ נוסף.
האם פיקוח ממשלתי על מחלבות יכול להחליף השגחה יהודית?
יש פוסקים שסברו שפיקוח ממשלתי קפדני והחשש מקנסות משמעותיים מונעים ערבוב חלב אחר ויכולים להיחשב כהשגחה. על כך מבוססת ההקלה בחלב סתם של חברות גדולות; היא אינה חלה על משקים קטנים. פוסקים אחרים טענו שהגזרה מחייבת דווקא השגחת יהודי, או שהפיקוח הממשלתי אינו שולל אפילו אפשרות רחוקה של הפרה.
האם מותר לשתות חלב ללא השגחה כשאין בסביבה בעלי חיים המפיקים חלב שאינו כשר?
הפרי חדש התיר חלב כזה משום שלא ראה אפשרות סבירה לערב בו חלב שאינו כשר. אולם לפי המאמר, כמעט כל הפוסקים שבאו אחריו דחו את ההקלה וראו באיסור גזרה שנותרת בתוקפה. יש שהוסיפו שההימנעות מחלב כזה כבר התקבלה כמנהג מחייב, ולכן המחבר מורה להחמיר.
מה הדין אם חלב עכו״ם התערב בטעות במאכל מותר?
המאמר קובע שחלב עכו״ם בטל במאכל או במשקה מותרים כאשר נפחם גדול פי שישים מנפח החלב שהתערב. הדין מנוסח ביחס לתערובת שנוצרה בשוגג.
האם כלים טעונים הכשרה לאחר שימוש בחלב עכו״ם?
כלי שבישלו בו חלב עכו״ם אסור בשימוש עד שיוכשר. אותו דין מובא לגבי כלי שחלב עכו״ם קר שהה בו עשרים וארבע שעות.
מדוע אסרו חכמים חלב שנחלב ללא השגחת יהודי?
החשש היה שגוי יערב בחלב של בהמה כשרה כמות קטנה ובלתי ניכרת של חלב שאינו כשר. אף שהאפשרות נחשבה רחוקה, חכמים אסרו חלב ללא השגחה. לפי הצגת הדברים במאמר, האיסור הרגיל של חלב עכו״ם חל גם כשאין חלב אחר או כשחלב בהשגחה יקר; ההיתרים הנידונים נבחנים בנפרד.
מדוע רב ויינברג מבחין בין השתלת קרנית לעיוור בעין אחת לבין השתלה לעיוור בשתי עיניו?
רב ויינברג אינו מתיר השתלה למי שעיוור בעין אחת בלבד, אך מתיר אותה לעיוור בשתי עיניו בשל סכנת תאונות. הוא משווה זאת להיתר המובא לתת מאכל אסור לצורך ריפוי אפילפסיה, מפני שהתקף עלול לגרום לנפילה לאש או לבור. עם זאת, הוא מסכם שמי שסומך על הדעות המקילות אינו מפסיד, משום שפוסקים חשובים התירו זאת.
האם חזרת הקרנית המושתלת לחיים מסלקת את איסור ההנאה מן המת?
רב אונטרמן מתיר השתלה בנימוק שהאיבר המושתל חוזר לחיים, ולכן המקבל נהנה מן החי. רב ויינברג דוחה את הטענה משום שמקור ההנאה הוא התורם, שנותר מת. רב שלמה זלמן אויערבך תומך בפסקו של רב אונטרמן, ואילו רב עובדיה יוסף תומך בו רק במקום צורך גדול וכאשר התורם הסכים בחייו לתרומת הקרנית לאחר מותו.
Rav Unterman; Rav Weinberg; Rav Shlomo Zalman Auerbach; Rav Ovadia Yosefהלכהעוד
האם השתלת קרנית נחשבת להנאה שלא כדרכה, שאפשר להתיר לחולה?
רב צבי פסח מציע שקבלת קרנית נחשבת להנאה שלא כדרכה: לפי הכלל התלמודי המובא, הנאה כזו מדבר האסור בהנאה עשויה להיות מותרת לחולה גם כשאין סכנת חיים. רב ולדנברג חולק וסבור שהנאה מאיבר מושתל היא הנאה מן המת כדרכה, ולכן נימוק זה אינו מתיר את ההשתלה.
האם אפשר להתיר השתלת קרנית מפני שגודלה פחות מכזית?
רב צבי פסח מציע לראות בקרנית חלק נפרד מן הגוף שגודלו פחות מכזית, ולכן לא יחולו עליו חובת הקבורה ואיסורי הנאה מן המת וביזויו. אולם רב ולדנברג סבור שאיסורים אלו חלים גם על החלק הקטן ביותר בגוף. רב צבי פסח עצמו מעלה גם אפשרות שהשיעור הקובע כאן הוא שווה פרוטה ולא כזית, ואז גודלה הקטן של הקרנית אינו מסלק את האיסורים.
אילו דעות מובאות בעניין השתלת קרנית מן המת?
רב אליעזר ולדנברג ודיין וייס אוסרים השתלת קרנית באופן מוחלט. רב איסר יהודה אונטרמן מתיר, ורב צבי פסח פרנק נוטה להתיר. רב יחיאל יעקב ויינברג מתיר השתלה כזאת למי שעיוור בשתי עיניו.
האם התקשורת העולמית מרחיבה את המושג ״חולה לפנינו״ בדיון על תרומת איברים?
רב יחיאל יעקב ויינברג סבור שהשיפור בתקשורת העולמית מרחיב מאוד את המושג ״חולה לפנינו״. ד״ר אברהם ס׳ אברהם חולק על עמדה זו בתוקף. המאמר מביא את המחלוקת ללא הכרעה נוספת.
מתי מותר להתחיל בהכנות לנטילת כליה מתורם לפי הפוסקים שאינם מקבלים מוות מוחי?
המאמר קובע שלפי המתירים תרומה כזאת אך אינם מכירים במוות מוחי כמוות הלכתי, נטילת הכליה וההכנות הנדרשות חייבות להתחיל רק לאחר הפסקת פעימות הלב. הטעם הוא האיסור לגעת בגוסס באופן העלול לקצר את חייו אפילו במעט. לכן הכנות בזמן שהלב עדיין פועם מעצמו מעוררות בעיה הלכתית חמורה לפי גישה זו.
האם מותר לקחת איבר מן המת כדי להציל חיי חולה?
רב משה פיינשטיין רואה בתרומת איבר להצלת חיים מצווה כאשר התורם כבר מת לפי ההלכה; גם רב שלמה זלמן אויערבך מתיר נטילה לצורך חולה מסוכן שלפנינו. לפי גישה זו, נטילה לצורך הצלה אינה נחשבת לניוול המת, ורב שלמה זלמן מדגיש שהתורם חייב להיות מת ממש ולא גוסס. רב אליעזר ולדנברג ודיין וייס אוסרים נטילה כזאת, משום שהמת פטור מן המצוות ולדעתם אין לכפות עליו אובדן איבר.
האם הסכמה שניתנה בחיים מספיקה כדי להתיר נתיחה לצורך מחקר רפואי?
הבניין ציון מתיר נתיחה בהסכמה שניתנה בחיי המת גם כשאין חולה מסוכן לפנינו. אולם המאמר מציין שרוב הפוסקים דוחים היתר זה, ובהם החתם סופר, המהר״ם שיק, רב משה פיינשטיין ורב שלמה זלמן אויערבך. החתם סופר מסביר שהגוף שומר על מידה של קדושה לאחר המוות, ולכן אדם אינו רשאי להתיר את ביזויו.
האם מותר לנתח מת כדי להציל אדם אחר?
הנודע ביהודה אוסר נתיחה לצורך תועלת אפשרית לחולים בעתיד, אך מתיר אותה להצלת חולה שחייו כבר בסכנה; החתם סופר תומך בהבחנה זו. הבניין ציון אוסר גם במקרה כזה, משום שהמת כבר אינו חייב במצוות הצלת חיים ולא ניתן לפצותו כראוי על הפגיעה. המהר״ם שיק חולק על האיסור ומגן על ההיתר לצורך חולה מסוכן שלפנינו.
אילו שאלות הלכתיות מתעוררות בהשתלת איברים מן המת?
רב חיים ג׳כטר מונה שלושה מכשולים אפשריים: ניוול המת, אי־קבורת האיבר שהוצא ואיסור הנאה מן המת. שאלות אלו דורשות בירור גם כשמות התורם כבר נקבע לפי כל אמות המידה ההלכתיות. בהמשך נדונה השאלה אם הצלת חיים דוחה איסורים אלו.
מדוע פסק השימוש בתכלת, וכיצד המקורות המובאים מסבירים זאת?
המאמר מציין שהשימוש בתכלת פסק לאחר תקופת הגמרא, ועם הזמן נשכח מקורה. המדרש מתאר את התכלת כמי שנגנזה. יש פוסקים המפרשים את כתבי האריז״ל כהוראה שלא ללבוש תכלת עד ביאת המשיח; הדברים מוצגים כדעתם של חלק מן הפוסקים.
כיצד המאמר מתייחס לכשרותו של צבע המאכל קרמין?
קרמין מתואר כצבע המופק מגופם הטחון של חרקי קוצ׳יניל. יש דעות המתירות על סמך ייבוש החרקים עד שאינם ראויים לאכילה, או על סמך דינו של חרק מת שהתייבש במשך שנים עשר חודשים. עם זאת, המחבר מדווח שלמיטב ידיעתו כל ארגוני הכשרות המרכזיים מתייחסים לקרמין כלא כשר, אף שיש פוסקים המתירים אותו.
האם חומר שאינו כשר נעשה מותר לאחר שינוי גמור?
רבנו יונה התיר מושק כחומר טעם משום שהשתנה ונעשה חומר חדש. הרא״ש חולק על מסקנה זו במקום אחד, אף שבמקום אחר הוא מביא אותה בהסכמה. המחבר משווה זאת למחלוקת הרמב״ם והראב״ד בעניין המושק: הכסף משנה מסביר את היתר הרמב״ם בכך שהאבקה שנוצרה כבר אינה דומה למקורה.
כיצד מסבירים אפשרות להשתמש במקדש בצבע שמקורו אינו כשר?
המאמר מביא כמה הסברים: ייתכן שהאיסור חל על גוף החפץ שבו מתקיימת המצווה אך לא על צבעו, או שייבוש או שינוי גמור של החומר עשויים להתירו. גישה נוספת מגבילה את דרישת המקור הכשר לחפצים שיש בהם כתבי קודש או שם ה׳. לפי גישה זו הדרישה אינה חלה על בגדי כהן הדיוט, אך חלה על הציץ והחושן.
האם צבע תולעת שני מופק מחרק או מצמח?
יש פוסקים המזהים את תולעת שני עם קרמס, צבע שני מן החי הקשור לכנימות. הרמב״ם מסביר שהצבע אינו מופק מן התולעת עצמה אלא מגרגר שהיא אוכלת, ורש״י מפרש באופן דומה. המחבר רואה בכך כנראה את הגישה העיקרית לפסיקה, אך אינו דוחה את הדעות האחרות.
מה ההבדל בין ארגמן לתולעת שני אם שניהם אדומים?
הרד״ק מסביר שמדובר בגוונים שונים של אדום, אך אינו מפרט את ההבדל ביניהם. המחבר גם מסיק מלשון הרמב״ם שבארגמן ייתכן שהדרישה היא לצבע המתאים בלי תלות במקור הצבע. לעומת זאת, תולעת שני דורשת מקור מסוים ולא רק גוון מתאים.
מהו צבע הארגמן ומאיזה סיב הכינו אותו?
הרמב״ם מגדיר ארגמן כצמר אדום, ואילו הראב״ד מבין אותו כאריג המורכב ממינים שונים או מחוטים בצבעים שונים. רוב הדעות המובאות רואות בצמר את חומר הגלם, ואבן עזרא מעלה אפשרות של משי צבוע. רבנו בחיי מתנגד לשימוש במשי משום שמקורו במין שאינו כשר.
ממה צריך להיות עשוי אבנטו של כהן הדיוט?
הגמרא מביאה מחלוקת אם אבנטו של כהן הדיוט עשוי פשתן בלבד או כולל גם תכלת, ארגמן ותולעת שני. הרמב״ם פוסק שהאבנט כולל את החוטים הצבעוניים האלה. בכך הוא שונה מאבנט הכהן הגדול ביום הכיפורים, העשוי פשתן בלבד.
מדוע צריך לזהות במדויק את חומרי בגדי הכהונה לפני הקרבת קורבנות?
עבודת הקורבנות כשרה רק כאשר הכהן המקריב לבוש כראוי. לכן בדיון בתוכניתו של רב יחיאל לחדש את הקרבת הקורבנות עולה הצורך לזהות את חומרי הבגדים, ובהם צבעי האבנט. בלי זיהוי החומרים הנדרשים אי אפשר להבטיח לבוש כהונה כהלכתו.
האם ההלכה מתירה איפור קבוע או קבוע למחצה?
כמעט כל פוסקי זמננו המוזכרים בטקסט אוסרים איפור קבוע וקבוע למחצה. יש מחלוקת לגבי דרגת האיסור: הרב גשטטנר נוטה לראות בו איסור מן התורה, ואילו הרב שנייבלג נוטה לראות בו איסור מדרבנן. יש פוסקים הנוטים להתיר במצב של צורך חריג ביותר, אך הטקסט מדגיש שקשה לבסס היתר.
האם חייבים להסיר קעקוע שכבר קיים?
המחבר מסיק בזהירות שככל הנראה אין חובה כללית להסיר קעקוע: האיסור עוסק בעשייתו ובהסכמה לעשייתו. הרב וייס מייעץ להסיר קעקוע מביש במקום הנחת התפילין, בלי להציג זאת כחובה מכוח איסור כתובת קעקע. הרב אפרים אושרי מפציר בניצולי השואה לשמור את המספרים שקועקעו בהם בכפייה כאות כבוד, ואילו הרב אליהו בקשי־דורון ממליץ להסיר קעקוע המזכיר חטא קודם.
האם שמירה על כבוד הבריות יכולה להצדיק היתר לקעקוע קוסמטי?
המאמר דן באפשרות להתיר במקרים חריגים משום כבוד הבריות, כאשר האיסור נחשב לדרבנן. הרב בצרי מתיר לקעקע גבות לאישה שאין לה גבות, והרב שנייבלג נוטה להתיר החדרת צבע להסוואת צלקת. המחבר מדגיש שרק רב בעל שיעור קומה מוסמך לפסוק במקרה כזה.
האם גם מי שרק מאפשר לקעקע את גופו עובר על האיסור?
התוספתא כוללת באיסור הן את המקעקע והן את מי שמאפשר לקעקע את גופו. הרמב"ם תולה את חיוב המלקות של המקועקע בסיוע פעיל, אך היעדר סיוע אינו הופך את המעשה למותר; במאמר נידונה השאלה אם האיסור שנותר הוא מן התורה או מדרבנן. גם פנייה למקעקע שאינו יהודי אינה מסירה את האיסור מן המקועקע.
אם עושים קעקוע לשם יופי ולא לשם עבודה זרה, האם האיסור משתנה?
לפי ההסבר המובא בשם החתם סופר, היעדר כוונה לעבודה זרה עשוי להשאיר איסור דרבנן במקום איסור תורה. הערוך לנר והרב גשטטנר סבורים שאיסור התורה חל גם ללא כוונה כזאת. בנפרד, הרב בצרי רואה במטרת היופי טעם לשלול איסור תורה, ואילו הרב גשטטנר דוחה טענה זו; לכן מטרה קוסמטית כשלעצמה אינה מעניקה היתר כללי.
האם אפשר להתיר קעקוע קוסמטי שמוסיף צבע בלבד, ללא אותיות או ציור?
הרב נבנצל נוטה להתיר איפור קבוע למחצה בצירוף שני שיקולים: אין בו כתיבה או ציור, והוא אינו קבוע. פוסקים אחרים המובאים במאמר כוללים גם החדרת צבע בלבד בדעה המחמירה באיסור כתובת קעקע. הרב ווזנר אוסר קעקוע קוסמטי; המחבר מציע שהטעם עשוי להיות הדמיון לקעקוע אסור גם אם אין ביניהם זהות מלאה.
האם איסור כתובת קעקע חל רק על אותיות או גם על צורות אחרות?
המאמר מביא מחלוקת ראשונים: יש התולים את האיסור בקעקוע אותיות, ויש הכוללים גם סימנים ללא אותיות. הרב בצרי והמנחת חינוך חלוקים גם בשאלה איזו עמדה היא דעת רוב הראשונים. הרב שנייבלג סבור שסימנים ללא אותיות אסורים לפחות מדרבנן, אך מובאת גם אפשרות מקילה יותר בדברי מעיל צדקה.
האם סדר שריטת העור והחדרת הצבע משפיע על איסור כתובת קעקע?
הב"ח מסביר שהתיאורים השונים של הפעולה הם דרכי ניסוח שונות ואינם מחייבים מחלוקת. לפי ההבנה המובאת בדברי הש"ך, איסור התורה חל גם כשהסדר הפוך, אף שמוזכרות דעות המגבילות אותו למקרה שבו שורטים תחילה. הרב גשטטנר מחיל את איסור התורה גם כאשר שתי הפעולות נעשות בו־זמנית.
האם מותר לכתוב על העור בדיו רגיל או להחתים את היד בחותמת שניתנת להסרה?
המנחת חינוך מבחין בין סימן שאינו נמחק לבין כתיבה רגילה בדיו הניתן למחיקה. המחבר מסיק שכתיבה רגילה על העור וחותמת כניסה לפארק שעשועים אינן אסורות מצד כתובת קעקע, אף שלדעתו כתיבה על הגוף אינה מכובדת. הוא גם סבור שקעקועי הדמה שילדים מדביקים מותרים ככל הנראה.
האם החדרת צבע סמוך לפני העור יכולה להיחשב כתובת קעקע?
הרב שניילבג מבין מדברי הריטב"א שהאיסור עשוי לחול גם כשהצבע מוחדר מיד מתחת לפני העור. לדעת המחבר, תיאור השולחן ערוך מתאים להבנה זו. לכן החדרת הצבע לעומק מועט אינה מוציאה כשלעצמה את הפעולה מגדר האיסור.
אם הקעקוע ייעלם אחרי כמה שנים, האם האיסור מתבטל?
הטקסט מביא מחלוקת אם איסור התורה מחייב קעקוע קבוע או שדי בקעקוע הנשאר זמן רב. הרב גשטטנר רואה בשלוש שנים זמן רב וסבור שקעקוע קוסמטי כזה עשוי להיות אסור מן התורה; הרב שניילבג נוטה לראות בו איסור דרבנן. לדעת הרב שניילבג, העובדה שהקעקוע אינו קבוע אינה מסירה כשלעצמה לפחות את האיסור מדרבנן.
האם נוחות מספיקה כדי להתיר איפור קבוע?
המחבר מציין שבמקורות שסקר אין היתר מפורש לניתוח קוסמטי מטעמי נוחות בלבד. גם אם ניתוח כזה היה מותר, איפור קבוע היה מחייב בירור נפרד בגלל איסור כתובת קעקע. חיסכון בזמן אינו פותר כשלעצמו את השאלה ההלכתית הזאת.