עד כמה התחייבויות היהודי תובעניות יותר משל הלא-יהודי – אפשר לתת דוגמאות מחיי היום-יום?
הדוגמה הראשונה – מזון. ליהודי אסורים מוצרים רבים מאוד: בשר של חיות רבות (חזיר, ארנב וכו'), ואף המותרים (בקר, עוף, כבש) – רק אם החיה נשחטה בדרך מיוחדת, שחיטה. מדגים מותרים רק בעלי קשקשת וסנפיר – אסורים דגי חדקן, שפמנון וכל פירות הים. חלב צריך להיות מבהמות כשרות, ועל החליבה והאריזה נדרשת השגחה; חמאה, גבינה וגבינת קוטג' – רק עם סימן כשרות. גם עם מוצרים צמחיים לא פשוט – דרושות ערובות שאין בהם חרקים זעירים. יהודי אינו יכול לאכול במזנון, בבית קפה או במסעדה אלא אם למקום יש תעודת כשרות. הדוגמה השנייה – השימוש בזמן: לא-יהודי חופשי בכל יום לטלפן, לנסוע לחנות, להדליק רדיו או מחשב, ואילו ליהודי אסור לעשות דבר מכל אלה לא בשבת ולא בימים טובים – בסך הכול כמעט 70 ימים בשנה. הבדלים כאלה רבים כל כך שתיאורם היה ממלא ספר שלם; בשדה חייו של היהודי, בהשאלה, פזורים מוקשים רבים.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
זוהי תשובה לאדם מסוים, לא כלל.
ציטוט מהמקור«Нам разрешается есть только ту рыбу, у которой есть чешуя и плавники.»
- מחבר
- Элиягу Эссас
- מקור
- אוהבים לעשות טוב — journal-179, עמ׳ 9