אמי יהודייה, אך הסתירה זאת ואסרה עליי להחשיב את עצמי יהודייה. האם אני יכולה לראות את עצמי יהודייה אמיתית, או שאני "נטפלת" למה שאינו שלי?
הנסיבות קשות, אך אין עלייך אשמה, ו"האור בקצה המנהרה" נראה בבירור. דבר אחד הוא כשרק האב יהודי, ודבר אחר לגמרי כשהאם יהודייה: לא מדובר בבירוקרטיה או ברישומים אלא במהות. לאדם יש גוף ונשמה, והנשמה היא הקובעת את מהותו; אם האם יהודייה, לאדם נשמה יהודית, ועל פי חוקי התורה הוא נמנה עם היהודים (בתנאי שיש הוכחות מהימנות ליהדות האם, למשל תעודת הלידה שלה שבה כתוב שהסבתא הייתה יהודייה). רגשותייך ותחומי העניין שלך מתואמים בהרמוניה עם נשמתך – זה הדבר היפה ביותר שיכול להיות בחיים. אל תצטערי שבמשפחה אינם מבינים – יום אחד כמעט בוודאות יבינו; חשוב להתנהג כנערה מחונכת, להיות דוגמה וללכת בדרכך, בזוכרך שאת בת לעם שהבורא בחר בו כדי להביא לעולם יותר אור שמימי; לטווח הרחוק – להקים משפחה יהודית טובה. את הנשמה יש למלא בתוכן: היום, בשימוש נבון באינטרנט, אפשר ללמוד על עמך בלי לצאת מהבית; אם תלמדי את חומרי האתר מדי יום (מלבד שבתות וחגים), בתוך כחצי שנה יתבהרו דברים רבים.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
זוהי תשובה לאדם מסוים, לא כלל.
ציטוט מהמקור«И если у человека мать еврейка, то у него — еврейская душа.»
- מחבר
- Элиягу Эссас
- מקור
- אוהבים לעשות טוב — journal-179, עמ׳ 8