מה מלמד סיפור הגמרא על הפרוץ ששב בתשובה, מת ונקרא "רבי"?
הגמרא (עבודה זרה יז) מספרת על אדם שלא הניח זונה בעולם שלא בא עליה. כששמע על יפהפייה מעבר לים שלוקחת כיס דינרי זהב, בא אליה, והיא ניבאה שתשובתו לעולם לא תתקבל. דבריה זעזעו אותו: הוא תמיד חשב שהכול בחייו ניתן לתיקון ולא שיער עד כמה נפל. הוא פנה להרים, לגבעות, לשמש, לירח ולכוכבים בבקשת עזרה אך נדחה; אז הניח ראשו בין ברכיו, געה בבכייה ונשמתו יצאה. רבי יהודה הנשיא, כששמע זאת, בכה: "יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת!" – והוסיף שאף נקרא רבי. התואר ניתן לאחר מותו לאדם שבחייו אפילו לא למד תורה – משום שלימד לקח חשוב מאוד: לעולם לא מאוחר לשוב בתשובה, גם אם מחירה הוא החיים עצמם. התשובה תמיד בהישג יד והעולם הבא פתוח לכולם – צריך רק לרצות באמת לשנות את החיים ולפנות אל הבורא.
ציטוט מהמקור«совершить тешуву никогда не поздно, даже если ее цена - сама жизнь.»
- מחבר
- рав Ари Канн
- מקור
- אוהבים לעשות טוב — journal-179, עמ׳ 5