לפני יום הכיפורים חברה ביקשה ממני סליחה, אך העלבון אינו חולף. מה לעשות אם אינני מרגישה שסלחתי?
שורש הבעיה הוא במילים "תחושת העלבון אינה חולפת". החברה פנתה אלייך לפני יום הכיפורים, ופירוש הדבר שאחרי ששמעת אותה היית צריכה בעצמך, יחד עם כל עם ישראל, לבקש סליחה מה' – על שכל אחד מאיתנו במובן מסוים פגע בבורא: חילל שבת, זלזל בברכת המזון או אמר אותה בלי מחשבה ולב. אנו באים אליו ויממה שלמה מבקשים שיסלח לנו לא על דבר אחד אלא על אלפי "מעשים מכוערים" שנעשו במשך השנה. איך נראה מנקודת מבט השמים אדם שבעצמו אינו יכול לסלוח לחברו על "עבירה" אחת, או אפילו עשר? האם זה מחזק את בקשת הסליחה שלו? התשובה ברורה. בכל מקרה אין לנטור טינה לאיש: גם אם הפוגע ביקש סליחה לא כראוי, זו בעייתו לפני ה', ואילו בעייתך – לא לשמור בלב שום טינה (חובות, עם זאת, חובה להחזיר). להיפטר מהעלבון, למרבה הפלא, לא קשה: צריך להכיר בבירור שביום הכיפורים נחרץ גורלך – לחיות או לא, להיות בריא או חולה, לחיות בשפע או בעוני – וזה עשוי לתלות ממש בשאלה אם תסלחי לחברה על העלבון, ולו החמור, שגרמה.
זוהי תשובה לאדם מסוים, לא כלל.
ציטוט מהמקור«В любом случае, ни на кого не надо держать обиду.»
- מחבר
- Элиягу Эссас
- מקור
- אוהבים לעשות טוב — journal-181, עמ׳ 9