למה רש״י מסביר ש״לקוח״ הוא ציווי, אף שלא הסביר זאת קודם לגבי ״זכור״ ו״שמור״?
לפי הביאור בשיחה, לשון מקור מתארת את עצם עניין הפעולה במופשט מביצועה, ולכן יש לפרשה כך ככל האפשר. בפסוקים הקודמים ההקשר מבהיר ש״זכור״ ו״שמור״ הם ציוויים. כאן אפשר היה לפרש: כאשר תהיה לקיחת הספר, אז יחול הציווי להניחו לצד הארון. לכן רש״י צריך להבהיר שגם הלקיחה עצמה היא ציווי.
ציטוט מהמקור«כאשר תהי' לקיחת הספר, אז (בא הציווי) "ושמתם וגו'".»
- מחבר
- הרבי
- מקור
- הגהות הרבי — 5729-01 (2) ש"פ וילך ו' תשרי תשכ"ט, עמ׳ 17
- פרשה
- וילך