איזו מסורת על אמירת ״נשמת כל חי״ מובאת לשעת צרה?
בכף החיים, בשם חסד לאלפים, מובאת מסורת מרבי יהודה החסיד לקבל על עצמו לומר ״נשמת כל חי״ לאחר ההצלה מן הצרה. האמירה היא בתודה ובקול זמרה בפני עשרה. הדברים מובאים כסגולה לישועה ולא כהבטחה לתוצאה הכרחית.
ציטוט מהמקור«אמירת נשמת»
- מחבר
- רבי יהודה החסיד
- מקור
- נעימות הפרשה — נעימות הפרשה — Toldos 5787, עמ׳ 8
- פרשה
- תולדות