אם אין לי רגשות כנים בקיום המצוות, האם לא עדיף לדחות אותן "לימים טובים יותר", עד שהרגשות יופיעו?
בזמן המקדש הקרבנות לא היו טקס "מת" – הם היו חלק ממערכת סימנים אחידה המבטאת אהבה לבורא, והגמרא מוסרת שכוונה לא כנה עלולה "לפסול" קרבן ואז השמים לא יקבלוהו (ראו זבחים ג–ד); מכאן שגם אבותינו נתקלו בקשיים דומים. היום הקרבנות הוחלפו בתפילות, ואם אומרים את המילים ללא רגש כן, עולה השאלה אם יתקבלו בשמים: קיום כל מצווה – מעשה או דיבור – צריך להיות צבוע ברגשות המתאימים. אך העם בהר סיני קיבל על עצמו לקיים את המצוות, ואין לנו זכות להתנער מהן אפילו זמנית. יש אמת פשוטה: עד שלא טועמים מאכל אי אפשר לחוש את טעמו – וכך גם מצווה: עד שלא "תטעם" אותה לא תדע מה תביא לך. השאלה העיקרית אינה אם לקיים מצווה זו או אחרת, אלא כיצד לקיימה נכון כדי להגיע לתוצאה חיובית.
ציטוט מהמקור«Пока не попробуешь ее «на вкус», не узнаешь, что она тебе принесет.»
- מחבר
- Гедалия Спинадель
- מקור
- אוהבים לעשות טוב — journal-181, עמ׳ 4