אם נשמת אדם הראשון התפצלה ל-600 אלף ניצוצות – נשמות עם ישראל – אז מהי נשמתו של הלא-יהודי ומה משמעות קיומו?
בריאת העולם החלה לא מהחומר אלא מהעולמות הרוחניים: שכבה אחר שכבה, ככל שהתרחקו מה' פחתה הרוחניות, ובשלב מסוים אירעה "קטסטרופה קוסמית" – שברים שהולידו את שורש האגוצנטריות והרע, וכן רסיסים רוחניים – חלקיקים של מבנים שהיו שלמים. התקרבות לה' מאחדת; התרחקות כרוכה תמיד בהתפרקות ובדחייה הדדית. הרסיסים הללו הם נשמות בני האדם העתידיים: הן שונות, אך הבעיות העמוקות הטעונות תיקון זהות. התיקון מתקדם בשני כיוונים: להדביק מחדש את הכלי השבור ולעקור את הדחף להרוס, שהרי כל נשמה זוכרת כיצד השתתפה בהתמוטטות. אלפיים שנה לפני אברהם לא היו לא יהודים ולא גויים – לכולם הייתה משימה משותפת. אך אחרי המבול ומגדל בבל, כשבני האדם קמו בגלוי נגד הבורא, התמוטטה הרוחניות ונוצרו עמים בעלי שפות ומנטליות שונות, וה' חילק את המשימות: היהודים, המובילים את העולם לתיקון, בונים, ואילו הגויים צריכים לגבור על הרצון להרוס. מאחר שמאדם הראשון נדרשה בעיקר עבודה בונה, העם היהודי הוא יורשו הרוחני.
זוהי תשובה לאדם מסוים, לא כלל.
ציטוט מהמקור«Евреи, ведя мир к исправлению — созидают. Неевреи же — должны победить желание разрушать.»
- מחבר
- Хаим Аккерман [?]
- מקור
- אוהבים לעשות טוב — journal-187, עמ׳ 10