אילו סכנות טמונות בדרך האהבה (אברהם) ובדרך היראה (יצחק)?
מי ששומע את אברהם עלול להחליט שיום הדין לעולם לא יגיע ושה' הרחום לאין קץ תמיד יעזור – ואז אין צורך לעבוד על המידות, וההתפנקות הרגילה גדלה לחוסר ריסון ולגסות. כך קרה לישמעאל: הוא ירש את חסד אברהם בצורה קשה יותר, אהבתו לא הספיקה לשליטה עצמית, והוא מעולם לא למד לירוא מהבורא – מכאן פראותו ולוחמנותו ("והוא יהיה פרא אדם", בראשית טז, יב). סכנת שיטת יצחק ברורה עוד יותר: שאיפה בלתי מבוקרת לשלמות מפתחת גאווה, אכזריות יתרה ונטייה לאלימות, כי בדרך זו קל לשכוח את המטרה – לזכות באהבת הבורא; מי שמדכא בקביעות את הרכות והעדינות שבו במקום להחלישן זמנית מסתכן להפוך לקנאי. שאיפה מוגזמת לשלמות מעצבת במקרים מסוימים אישיות של נאצי.
ציטוט מהמקור«Известно, что гипертрофированное стремление к совершенству в отдельных случаях формирует личность нациста.»
- מחבר
- раввин Носон Вайс
- מקור
- אוהבים לעשות טוב — journal-187, עמ׳ 5