האם יש בנשמת כל יהודי חלק שאי אפשר לטמא?
לפי מסורת התלמוד, במקום שהתורה מדברת על מזבח הזהב יש רמז לצדיקים, ובמקום שמוזכר מזבח הנחושת — לרשעים. אך בשניהם, בתוך המקדש הפרטי שלהם, עומד 'מזבח' — אותה דרגה בנשמה שאי אפשר ללכלך או לטמא, ודווקא הנקודה הבלתי מעורערת הזאת עושה אותנו יהודים בכל מקום ובכל זמן. לאחד עסקיו ('ציפוי הזהב') מפריעים לעסוק בתורה, ולאחר עוניו ('ציפוי הנחושת') אינו מאפשר לרכוש את הנחוץ למצוות — אך זו רק עטיפה, ובתוך שניהם נשמה קדושה שאין לגעת בה, עם רצון בלתי ניתן לכיבוש לעבוד את הבורא. כשייעודו האמיתי של כל אחד יפרוץ מבעד לעטיפה, ייעלמו ההבדלים המדומים בינינו, ויתברר שכולנו חלקים של שלם אחד — המקדש הגדול ששמו עם ישראל.
ציטוט מהמקור«эта незыблемая частичка души делает нас евреями, которыми мы остаемся в любом месте и в любое время»
- מחבר
- Любавичский Ребе (по «Ликутей Сихот», т. 3; обработка раввина Д.-Б. Байтмана)
- מקור
- עלייה — ВОСХОЖДЕНИЕ ТЕЦАВЕ-ЗАХОР-ПУРИМ 1844_260225_114424
- פרשה
- תצוה