מדוע, בדברה על חכמת ישראל, מדגישה התורה את גדולת העם כולו ולא של חכמים יחידים?
התורה חוזרת כמה פעמים 'הגוי הגדול הזה', 'מי גוי גדול', משום שבדרך כלל חכמה נמצאת רק אצל בני העם היוצאים מן הכלל ביותר. המשורר אומר (תהילים פז): 'אזכיר רהב ובבל ליודעיי, הנה פלשת וצור עם כוש, זה יולד שם', כלומר החכמים שנולדו בארצות אלו ידועים בשמם. על אחת כמה וכמה שלקרבת ה' זוכים רק 'אחד מעיר ושניים ממשפחה'. ואילו בעם הגדול הזה, לתמהון הכול, כל אחד חכם וכל אחד גדול, שכן כולם קרובים לה' בכל קוראם אליו; על כך ממשיך המשורר: 'ולציון ייאמר איש ואיש יולד בה', כלומר בקרב ישראל נולדים חכמים לאין ספור, וזה מבדיל את עם ישראל מכל השאר.
ציטוט מהמקור«Это означает, что родившиеся в этих странах мудрецы будут известны поименно.»
- מחבר
- Дон Ицхак бен-Иегуда Абарбанель
- מקור
- מורשת — ФОНД НАСЛЕДИЯ рава И Зильбера №403 Дварим
- פרשה
- דברים