מדוע רואים העמים את ישראל כחכמים על קיום מצוות שטעמן אינו מובן?
הפסוק (ד, ו-ז) קובע שקיום המצוות גורם לעמים לראות את ישראל כחכמים ונבונים, וקשה במיוחד להבין זאת לגבי ה'חוקים' שטעמם אינו גלוי: העושה דבר שנראה לצופה חסר טעם נראה לא כחכם אלא כטיפש. לכן ביסס ה' את ההוכחה דווקא על ה'חוקים'. אם למעשי אדם אין לצופה במה להשוותם, אפשר להבינם בשתי דרכים: אם אינם מובילים לתועלת ברורה, יחשבוהו לטיפש, אך אם המעשים מביאים לטובה עצומה, יחשבוהו לחכם מופלא, ואז כבר לא משנה אם הצופים מבינים את טעם כל מעשה. כשרופא מרפא חולה אנוש בחומר פשוט וזמין, הכול מתפעלים מחכמתו. כך העמים, בראותם שישראל, בקיימם חוקים ללא טעם גלוי, מגיעים לקרבת ה' ('כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קוראנו אליו'), מסיקים שטמונה בהם חכמה גדולה.
ציטוט מהמקור«Тогда уже будет не важно, понимают зрители смысл каждого поступка или нет!»
- מחבר
- Дон Ицхак бен-Иегуда Абарбанель
- מקור
- מורשת — ФОНД НАСЛЕДИЯ рава И Зильбера №403 Дварим
- פרשה
- דברים