מדוע שכח האיכר את ניגונו אחרי שהבעל שם טוב שר אותו?
בבוקר קר בערבה ציווה הבעל שם טוב לעצור את הכרכרה כששמע מרחוק שירה יפה להפליא. הוא הזמין את הזמר, איכר רוסי פשוט, ביקש שישיר שוב ושוב, חזר על הניגון בעצמו והשקיע בו את כל עומק נשמתו, וכשביקש לשמוע בפעם האחרונה לא הצליח האיכר להוציא צליל: הוא שכח את הניגון. הרבי הסביר לעוזרו: איכר זה שר את אחד השירים שהלוויים שרו על מעלות המקדש. אלפיים שנה היה הניגון בגלות, עבר מזמר לזמר, נדד ממדינה למדינה. האיכר היה כקליפת אגוז השומרת ניצוץ של קדושה, וברגע שהניצוץ שב לבעליו החוקיים, היהודים, לא נזקק עוד לזכור את הניגון ושכח אותו מיד.
ציטוט מהמקור«Две тысячи лет эта мелодия находилась в изгнании, переходила от одного певца к другому, скиталась из страны в страну.»
- מחבר
- Нахум Пурер
- מקור
- מורשת — ФОНД НАСЛЕДИЯ рава И Зильбера №402 Матот
- פרשה
- מטות