האם דין בר מצרא הוא חובת התנהגות של הקונה או זכות של השכן בקרקע עצמה?
סיכום השיחה מציג שתי הבנות: הקונה הוא בעלים מלאים אך חייב לוותר על השדה, או שהוא רוכש קרקע שכבר יש לשכן מידה מסוימת של זכות בה. הסבר רש״י נקשר לגישה הראשונה, משום שהוא פונה לקונה שאינו מפסיד מן הוויתור. לשון הרמב״ם נקשרת לגישה השנייה: חכמים העניקו לשכן זכות עצמית מכוח עקרון הישר והטוב.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«Rashi and Rambam seem to disagree on this point.»
- מחבר
- Rashi; Rambam
- מקור
- דפי פרשה — Parsha Pages — Pages - Veeschanan — Va'etchanan 5783, עמ׳ 23
- פרשה
- ואתחנן