מדוע מודגש האיסור לשוח שיחה בטילה אפילו במנחה?
בתקנה המצוטטת נאסרה שיחה בטילה מתחילת תפילת שליח הציבור ועד גמר קדיש בתרא. אף שמנחה באה בהמשך לתפילת שחרית ואין צורך לקרוא בה שוב קריאת שמע, גם בה הפסק בדיבור חמור מאוד. לכן מוסבר הסדר „שחרית ערבית ומנחה” במשמעות של „ואפילו מנחה”. המענה דוחה את ההצעה ש„וכו׳” מרמז למוסף ולנעילה, ומעדיף לפרש את שמות התפילות כציונים לזמני היום.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«נ"ל לתרץ הסדר: שחרית ערבית ו(אפילר) מנחה,»
- מחבר
- כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א
- מקור
- יחי המלך — yh702