כיצד הדוגמה של הקרבת קרבן מלמדת שלא להסתפק במעשה חיצוני במקום עבודה פנימית?
אדם שהביא למקדש שור שמן עלול היה להתרשם מכל העיסוק בהקרבתו ולחשוב שדי בכך, בעוד מצבו הפנימי נשאר כפי שהיה. כשאי אפשר להביא קרבן גשמי, מתברר יותר הצורך בעבודת הקרבנות הרוחנית: קירוב הנפש לה' באמצעות התפילה. המעשה החיצוני אינו צריך להסתיר את הצורך בשינוי פנימי.
ציטוט מהמקור«כי יודע הוא שמלבד זאת, אין לו אפשרות אחרת לקרבן ולא יכול לטעות אולי יסתפק במשהו אחר.»
- מחבר
- הרבי
- מקור
- קובץ לחיזוק ההתקשרות — תשפ''ג (פט-צב, הקהל את העם) — הקהל את העם, עמ׳ 37