כיצד מסביר המאמר מסירות נפש מרצון על קידוש השם, אם הרמב״ם אוסר זאת בדרך כלל?
המאמר מציין מחלוקת לכאורה: הרמב״ם אוסר למסור את הנפש כאשר התורה אינה מחייבת זאת, ואילו רבנו תם מתיר זאת במקרה של חנניה, מישאל ועזריה. הנימוקי יוסף מציע שבמקרה זה ייתכן שגם הרמב״ם יסכים. הוא מסביר שצדיק גדול הרואה רפיון רוחני בדור רשאי למסור את נפשו כדי ללמד את בני דורו.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«However, the Nimukei Yosef concludes that even the Rambam might agree here.»
- מחבר
- Nimukei Yosef
- מקור
- Parsha.net — Vaeira79, עמ׳ 6
- פרשה
- וארא