כיצד החשש לברכה נוספת באמצע התוכחה שייך לתקופת המשנה, שבה לא כל עולה בירך?
הט״ז מסביר שגם אז כל עולה היה רשאי לברך בעצמו, ומי שלא שמע את הברכה הראשונה היה חייב לברך. לכן החשש שעליו הצביע ריש לקיש היה קיים גם אז. נחלת יעקב מציע תשובה אחרת: קריאת התוכחה הייתה תקנה עצמאית של עזרא, ולכן בירכו עליה ברכות נפרדות כבר בתקופת המשנה.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«Therefore the concern of Reish Lakish is applicable even in earlier times.»
- מחבר
- Rabbi Yonasan Sacks
- מקור
- Parsha.net — Bechukosai65, עמ׳ 6
- פרשה
- בחקותי