כיצד המאירי קושר בין שפת התפילה לכוונה?
המאירי מסביר שההגבלה על ארמית נובעת מכך ששפה שאינה שגורה בפי המתפלל מקשה על הכוונה. תפילת הציבור מותרת בכל לשון מפני שכוונתם מצויה הרבה. גם בתפילה על חולה הוא מקל, מפני שהמתפלל מכוון בה במיוחד.
ציטוט מהמקור«מתוך שאין הלשון שגור בפי הבריות אין הכונה מצויה בדבריו»
- מחבר
- המאירי
- מקור
- עומקא דפרשה — עומקא דפרשה — Vayeitzei 5787, עמ׳ 2
- פרשה
- ויצא