מדוע המשיך יעקב להזכיר שם שמים אף שהדבר היה עלול לחשוף את זהותו לפני יצחק?
הכתב סופר, על יסוד האבן עזרא, מבאר שאילו היה יצחק בטוח לגמרי שעשיו לפניו, הייתה הברכה ברכה בטעות ביחס ליעקב. לכן שמר יעקב בכוונה על סגנון דיבורו, כדי שיצחק יברך את הבן העומד לפניו יהיה מי שיהיה. דווקא תמימותו של יעקב והזכרת שם שמים גרמו לחלות הברכה, ובכך מתבארת תלונת עשיו על ״התם הזה״. מחבר המאמר מוסיף שהמילה המוקדמת ״ויברכהו״ מציינת את הסיבה לכך שהברכה שנאמרה אחר כך חלה על יעקב.
ציטוט מהמקור«נמצא שבשעה שבירכו היה בכוונתו על בנו יהיה מי שיהיה.»
- מחבר
- הכתב סופר; האבן עזרא; כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה [?]
- מקור
- מעיינות החיים - צאנז זוועהיל — מעיינות החיים - צאנז זוועהיל — Toldos 5787, עמ׳ 8
- פרשה
- תולדות