כיצד כוונת בית הדין יכולה להשלים כוונה החסרה אצל הכוהנים בהקרבת קורבן?
השיחה מבארת את הכלל ״לב בית דין מתנה עליהם״ באמצעות מסירותו הפנימית של כל יהודי לבית הדין ולפסקיו. מכוח קשר זה תנאי בית הדין מועיל כאילו הכוהנים עצמם התכוונו בכוונה הנדרשת. בהערה מובהר שהתנאי אינו מועיל כשיש כוונה מפורשת ״שלא לשמו״.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
ציטוט מהמקור«ורק במכוין "שלא לשמו" לא מהני תנאי ב"ד»
- מחבר
- כ"ק אדמו"ר שליט"א
- מקור
- הגהות הרבי — 5723-04 מוצאי כ"ד טבת תשכ"ג-1, עמ׳ 17