האם פירוש הצ״צ סותר את הקביעה שנשיקין ממש שייכים דווקא ללימוד תורה?
הרבי מסביר שהצ״צ מפרש את ״הדברים האלה״ כתורה ומצוות באופן כללי. אין מכאן שהאתדבקות רוחא ברוחא הנידונה כאן נעשית על ידי מצוות מעשיות. במובן רחב אפשר לדבר גם במצוות על ייחוד ונשיקין, אך ״נשיקין ממש״ בביאור זה שייכים דווקא לתורה.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«והוא )פי׳ ״הדברים האלה״( היינו בחי׳ תומ״צ – ולא שהתדבקות רוחא ברוחא נעשה ע״י מצות»
- מחבר
- רבינו
- מקור
- הגהות הרבי — על התניא / עוד / לקוטי אמרים — לקו''א פרק מו, עמ׳ 15