מדוע הביאור למצוות מדגיש ש״המעשה הוא העיקר״?
הביאור מבחין בין המשכה הקשורה לתוכן ולכוונה הפרטיים של כל מצווה, לבין המשכת העצמות מצד רצונו יתברך. במישור השני העיקר הוא עצם קיום הציווי, ולא המעלה הרוחנית שהאדם מרגיש במעשה. לכן הבנת תוכן המצווה והזדהות עמו אינן מחליפות את קיומה בפועל.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
ציטוט מהמקור«מה־שאין־כן אם הבין והזדהה עם התוכן שבמצווה אך לא קיימה במעשה־בפועל, לא יצא ידי חובתו»
- מחבר
- ר' מנחם מענדל שיחי' אשכנזי
- מקור
- מאמרים — רני ושמחי בת ציון גו', ה'תשכ"ז, עמ׳ 8
- פרשה
- נשא