מדוע התוספתא משתמשת בסיפור על החכמים בלשון ״רוח הקודש״, כמו הירושלמי?
בשיחה נדחית ההנחה שהתוספתא צריכה לנקוט כאן כלשון הבבלי על השראת השכינה. התוספתא קשורה דווקא למשנה ומביאה דברי תנאים, ולכן מודגשת כאן קרבתה לירושלמי. בכך מוסבר השימוש המשותף בלשון ״רוח הקודש״.
ציטוט מהמקור«דערפאר שטייט אין תוספתא דער זעלבער לשון ווי אין ירושלמי — "רוח הקודש".»
- מחבר
- Редакция «ליקוטי שיחות»
- מקור
- ליקוטי שיחות — שיחת ש”פ נשא, עמ׳ 35
- פרשה
- נשא