כיצד הרמב״ם מבחין בין שני הטעמים לשבת בעשרת הדיברות?
לפי הרמב״ם, זכר מעשה בראשית מסביר את מעלתו המיוחדת של היום השביעי ומדוע דווקא הוא נבחר לקדושה. יציאת מצרים מסבירה את הציווי לנוח: במצרים עבדו ישראל בכפייה ללא מנוחה, וכעת מנוחתם מזכירה את חסד השחרור. בטקסט מובאת גם השגת הרמב״ן, שלפיה עצם השביתה אינה מבטאת באופן ניכר את זיכרון יציאת מצרים.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«וזהו שנאמר “על כן ברך ה’ את יום השבת ויקדשהו”, שמדגיש מדוע נבחרה השבת דוקא.»
- מחבר
- הרמב"ם; הרמב"ן
- מקור
- שיעור בפרשת השבוע — УРОК ПО НЕДЕЛЬНОЙ ГЛАВЕ Глава «Ваэтханан» №44 -5786-גיליון שלח לחמך - ואתחנן ה'תשפ''ו, עמ׳ 6
- פרשה
- ואתחנן