כאשר מאכל מותר בלע טעם איסור, האם הביטול בהמשך נמדד כנגד כל החתיכה או רק כנגד האיסור הבלוע?
לפי רבינו תם, חתיכה שנאסרה מחמת טעם שבלעה נעשית איסור עצמאי, בגדר חתיכה עצמה נעשית נבלה. לכן יש לשער את הביטול בשישים כנגד החתיכה כולה. לפי רבינו אפרים, בשאר איסורים מלבד בשר בחלב המאכל הנושא את הטעם אינו נעשה איסור עצמאי, ויש לשער רק כנגד האיסור הבלוע. בטקסט לא מובאת הכרעה מעשית סופית במחלוקת זו.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«חלקו רבינו תם ורבינו אפרים איך להתייחס לחתיכה מותרת שקבלה טעם של איסור.»
- מחבר
- רבינו תם; רבינו אפרים
- מקור
- חמדת ימים — חמדת ימים — Emor 5786, עמ׳ 2
- פרשה
- אמור