כיצד יש להבין את דברי הראב״ד שרוח הקודש הופיעה בבית מדרשו, והאם אפשר לבסס עליה פסיקת הלכה?
הטקסט מביא פירושים שונים: מהריב״ל קושר את מחלוקת הרמב״ם על הראב״ד לעיקרון ״תורה לא בשמים היא״, ואילו מהר״ם בן־חביב מבין את הביטוי רוח הקודש כלשון גוזמה. החת״ם סופר ומהר״ץ חיות מסבירים שמדובר בסיוע אלוקי ללומדי תורה לשמה, המזכה אותם לכוון לאמת. לפי הסבר זה אין מדובר בהתגלות נבואית המשמשת בסיס לפסיקת הלכה. גם הרדב״ז כתב שלא היה מתיר כניסה למקדש על סמך גילוי כזה, אפילו היה נגלה אליו עצמו.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«לרוח ה' השורה על לומדי תורה לשמה שזוכים לכוין האמת»
- מחבר
- Редакция «מתוקים»
- מקור
- מתוקים — מתוקים — Emor 5786, עמ׳ 10
- פרשה
- אמור