מדוע אין מעילה בדבר שכבר נעשתה מצוותו?
בביאור המחבר לשיטת רש״י, איסור מעילה נובע מכך שההקדש מיועד לגבוה ושימוש הדיוט פוגע בייעודו. לאחר שנעשתה מצוותו ובטל ייעודו, פוקע יסוד האיסור. התוספות משתמשים בעיקרון רחב יותר, שלפיו ביצוע המעשה שנצטוו בו מסלק את האיסור, כגון היתר אפרם של דברים שהתורה ציוותה לשורפם.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«ולאחר שנעשית מצותו ושוב אינו עומד לגבוה, שוב אין בו איסור מעילה»
- מחבר
- רבי אשר וייס
- מקור
- דרכי תורה — דרכי תורה — Chukas 5785, עמ׳ 8
- פרשה
- חקת