כיצד מבחין החתם סופר בין חטא מתוך תאווה לחטא מתוך התחכמות נגד התורה?
החתם סופר מציע לבחון את התנהגות האדם כאשר תאוות הגוף נחלשות בזקנותו. אם גם המעשים הרעים נפסקים, הדבר מלמד שמקורם היה בתאווה; אם החטאים מתרבים, הוא מייחס אותם להתחכמות מכוונת נגד התורה. באמצעות הבחנה זו הוא מפרש את הפסוק על יצר לב האדם ומסביר מדוע אין לתלות התנהגות כזאת באדמה שממנה נוצר.
ציטוט מהמקור«מזה מוכח שרק כח שכלו להתחכם נגד התורה זה גרם לו שחטא.»
- מחבר
- החתם סופר
- מקור
- היכל החתם סופר — היכל החתם סופר — Noach 5787, עמ׳ 5
- פרשה
- נח