כיצד יכולה הנשמה ליהנות מאור אין סוף בגן עדן ולא להתבטל, אלא לשמור על ייחודיותה? (תניא, אגרת הקודש, פרק כט)
הנשמה שומרת על עצמה כמציאות נפרדת רק בתנאי שמן האור המענג אותה יירד, כמו בשלשלת, עד לדרגת העולמות הנבראים הארה — ולו הקלה ביותר — מאור אין סוף. על ידי צמצומים רבים נוצר ממנה לבוש לנשמה מסוימת, השייך לבחינת נברא אך שומר על מהות ההארה. תכלית הלבוש הזה היא להלביש בו את דרגות הנפש, הרוח והנשמה, כדי שיוכלו ליהנות מזיו אין סוף ולהשיגו מבלי לאבד את מציאותן — כאדם המביט בשמש דרך זכוכית כהה אך שקופה. כך «ויבא משה בתוך הענן ויעל»: הענן היה לו ללבוש מגן, והוא צפה בשכינה מתוך הענן (זוהר ח"ב, רי ורכט). הארה זו גנוזה לצדיקים לעולם הבא ונקראת «נועם ה'», «צחצחות» ו«ארבע מאות עלמין דכיסופין», כמו שנאמר: «...ארבע מאות שקל כסף».
ציטוט מהמקור«Облако стало для него защитной оболочкой, и он поднялся над землей и созерцал Шхину из облака»
- מחבר
- Алтер Ребе
- מקור
- אור התורה — Свет Торы Мишпатим №663 -5786, עמ׳ 1
- פרשה
- משפטים