מדוע קוראת התורה 'בליעל' למי שאינו רוצה להלוות לפני שנת השמיטה, אם החובות ממילא יישמטו?
על פי דין תורה נשמטו כל החובות בשנת השמיטה, ויהודי אינו חייב להלוות אם לא יחזירו לו. אך ראשית, השמיטה מבטלת לא את כל החובות אלא רק את אלו שהלווה היה צריך להחזיר עד סוף השנה ולא החזיר. שנית, הלל, שהבחין שבני דורו בתקופות מסוימות אינם רוצים להלוות זה לזה ובכך עוברים על 'הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל', תיקן הליך: הרוצה לגבות חוב כותב בפני שלושה דיינים הצהרה שמוסר להם את הגבייה. חכמים אומרים שתקנת הלל היא עזרה לעשירים ולעניים כאחד. אם כן, מה מלמדת המצווה? כשכל התנאים סוכמו, לא להתעצבן ולא להתייסר בשאלה 'למה לי להסתכן, ואם הכסף יאבד?': התורה מצווה לא לדאוג יתר על המידה לשלוות נפשנו ולא לחשוב על עצמנו יותר מדי ועל אחרים פחות מדי.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
ציטוט מהמקור«Когда все условия оговорены, мы не должны нервничать и терзаться вопросом: зачем мне рисковать?»
- מחבר
- Рав Ицхак Зильбер
- מקור
- מורשת — ФОНД НАСЛЕДИЯ рава И Зильбера №406 Рее