מדוע, כשמדובר בעזרה לעניים, נותנת התורה תחילה את האיסורים 'לא תאמץ את לבבך' ו'לא תקפוץ את ידך', ורק אחר כך 'נתון תיתן'?
מתוך הכרת נפש האדם מצווה התורה לא לאמץ את הלב, כדי לא להתלבט ולא להתייסר בספק 'לתת או לא לתת', אלא לתת ברצון ובנכונות. האיסור השני אומר: אם כבר הושטת יד לעזרה, אל תקפוץ אותה שוב. שני האיסורים מסתיימים במילים 'מאחיך האביון': כולנו, בני יעקב, אחים; אך יש כאן גם נימת אזהרה: אם לא תתייחס לעני כאל אח, היזהר פן תהיה אחיו לצרה. רק אחרי זה באה המצווה 'פתוח תפתח את ידך לו'. כך התורה מחזקת ציווי באיסור ואיסור בציווי: כשם שאיסור המלאכה בשבת מתחזק במצוות המנוחה, כך מצוות העזרה מתחזקת באיסור הקמצנות.
ציטוט מהמקור«Эти два запрета завершаются словами «перед твоим неимущим братом».»
- מחבר
- Рав Ицхак Зильбер
- מקור
- מורשת — ФОНД НАСЛЕДИЯ рава И Зильбера №406 Рее