מדוע התורה מזכירה דווקא דרך רחוקה כסיבה להקרבת פסח שני?
לפי ביאור זה ברש״י, דרך רחוקה דומה לטומאה: בין פסח ראשון לפסח שני משתנה מצבו של האדם, והוא מגיע לעזרה או נטהר. לעומת זאת, מי שלא הקריב מפני שחמצו קיים אינו צריך לסלק את החמץ כדי להקריב פסח שני. במקרה זה משתנה הדין בלבד, ולכן אין זו דוגמה המקבילה לטומאה.
ציטוט מהמקור«כל השינוי הוא בדין בלבד»
- מחבר
- כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש
- מקור
- לקראת שבת — Likrat Shabbat — Shabbos-Beha'alosecha-imp — Behaalotcha 5783, עמ׳ 5
- פרשה
- בהעלותך