מדוע עונשו של המקושש אינו נחשב לטעות בדין אם כוונותיו היו טהורות?
הרבי מסביר שהעונש נקבע בהוראה מפורשת של הקדוש ברוך הוא, שידע את כוונות המקושש. במקרה זה בית הדין של מטה דן על מעשה שנראה כחילול שבת, משום שלא היה ניכר בשעת המעשה שזו מלאכה שאינה צריכה לגופה. לכן טוהר הכוונה לא ביטל את הדין, ומכאן נלמדת חשיבותו המכרעת של המעשה.
ציטוט מהמקור«ההסבר לעונש הסקילה של המקושש הוא: הכוונה חשובה, אבל המעשה הוא המכריע.»
- מחבר
- הרבי
- מקור
- התקשרות — עלוני חב''ד; התקשרות שלח לך 1503 — Shlach 5783, עמ׳ 7
- פרשה
- שלח