כיצד בדוגמה שבמאמר עבד שמעשה ידיו הוקדשו מקבל כסף לצרכיו האישיים?
בסיפור הלימודי האדון הקדיש את מעשה ידי העבד, ולכן העבד אינו יכול להשתמש לצרכיו בתשלום רגיל שמתקבל אצלו. הפתרון המתואר הוא שכירויות נפרדות, שכל אחת מהן משולמת מיד בסכום הפחות משווה פרוטה; לפי הסבר המאמר, תקבולים כאלה אינם נתפסים בהקדש. אם התשלום מצטבר לשווה פרוטה, מפרידים אותו מן הכסף האישי; האפשרות לפרנס את העובד מוסברת גם בתועלת שעבודתו מביאה להקדש.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
ציטוט מהמקור«כי הקדש 'תופס' רק משווה פרוטה ומעלה ...»
- מחבר
- Редакция «אז נדברו»
- מקור
- אז נדברו — אז נדברו — Behaalotcha 5783, עמ׳ 5
- פרשה
- בהעלותך