למה לומדים על לשון נקייה מ״אשר איננה טהורה״ שבמעשה ולא מ״אשר לא טהורה״ שבציווי לנח?
רבי ברוך כהנא רפאפורט מבאר שבציווי נדרשת המילה ״לא״ גם במשמעות ״לו״: הבהמה מותרת לנח, אך עתידה להיות לא טהורה לישראל. לכן הניסוח בציווי נצרך ללמד עניין נוסף, ואינו מוכיח בפני עצמו את חובת הלשון הנקייה. בתיאור המעשה אין צורך לחזור על החידוש הזה, ולכן האריכות ״אשר איננה טהורה״ מלמדת להימנע מלשון מגונה. בכך מתבאר גם פירוש רש״י שנח למד תורה וידע אילו בהמות עתידות להיות טמאות.
ציטוט מהמקור«לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו»
- מחבר
- הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל
- מקור
- דרושים קדמונים — דרושים קדמונים — Noach 5787, עמ׳ 5
- פרשה
- נח