איזו משמעות פנימית מוצא הטקסט בכך שצום עשרה בטבת היה מתקיים באופן תאורטי אפילו בשבת?
האכילה מסמלת מדרגה באלוקות שאפשר לקלוט ולהפנים, ואילו הצום רומז לעצמותו של הקב״ה, שאי אפשר להכיל באופן זה. עשרה בטבת, הפותח את טרגדיית חורבן בית המקדש, טומן בחובו את האפשרות להפיכת הצומות בעתיד ולגילוי העצמות. לכן הטקסט קושר את קיום הצום באופן תאורטי בשבת למדרגה שלמעלה מן האלוקות המתבטאת באכילת שבת.
ציטוט מהמקור«Fasting alludes to an apprehension of G-d which cannot be integrated, the essence of G-d.»
- מחבר
- Редакция «Project Likkutei Sichos»
- מקור
- פרויקט ליקוטי שיחות — Project Likkutei Sichos — project — Vayigash 5783, עמ׳ 2
- פרשה
- ויגש