מדוע חוסר יכולת לומר את הנוסח פוסל חליצה אף שהקריאה אינה מעכבת?
הטקסט מבחין בין מי שיכול לומר את הדברים ולא אמרם לבין מי שאינו יכול לומר אותם כלל. במקרה השני החליצה פסולה מחמת הדרישות ״ואמר״ ו״ואמרה״. לכן הקובע כאן עשוי להיות חוסר יכולת הדיבור ולא ההגדרה הכללית של חרש.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
ציטוט מהמקור«דכל שאינו יכול לומר פסול»
- מחבר
- ר' יוחנן
- מקור
- ירושלמי לישנא קלילא — ירושלמי לישנא קלילא — Noach 5787, עמ׳ 4
- פרשה
- נח