מדוע בחסידות מתוארות המצוות כמחשבה, דיבור ומעשה, אם לא כל המרכיבים מעכבים את קיומן?
פנימיות התורה מתארת לפעמים את המצווה כפי שראוי שתהיה מסודרת בשלמותה. לכן היא מדברת על כוונה כמחשבה, ברכה כדיבור וקיום בפועל כמעשה, אף שלא כל המרכיבים מעכבים תמיד. המאמר מדגיש שלכתחילה כוונה וברכה ראויות.
ציטוט מהמקור«וברכות לא מעכבות.»
- מחבר
- כ״ק אדמו״ר שליט״א
- מקור
- Kfar Chabad — 043, עמ׳ 15