במה נחלקים רש״י והרמב״ם כששיעור הזקוקים לפסח שני השתנה לאחר פסח ראשון?
לפי ביאור המאמר, רש״י רואה את ההגבלה כדין בפסח שני עצמו: רוב העם אינו יכול לעשותו. אצל הרמב״ם קובע המצב בפסח ראשון: אם הרוב הקריב אז, המיעוט שנדחה יכול לעשות פסח שני גם אם נעשה בינתיים רוב. לעומת זאת, אם רק מיעוט הקריב בראשון, טמאי המתים אינם נעשים זכאים להקריב בשני רק משום שלאחר שינוי היחסים הם מיעוט.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«רש׳׳י סובר שהדין שרובא לא מרחו לפסח שני הוא דין בפסח שני.»
- מחבר
- כ״ק אדמו״ר שליט״א; הרב שלום דוב וולפא
- מקור
- Kfar Chabad — 095, עמ׳ 5