כיצד המילה ״אף״ בביטוי ״אף עשיתיו״ רומזת גם לשפלות עולם העשייה וגם למעלתו?
המילה ״אף״ מתפרשת כהפסק: עולם העשייה נראה נפרד מן העולמות העליונים, כשם שהמעשה נפרד מן המחשבה והדיבור. אך ״אף״ היא גם לשון ריבוי, הרומזת לבחינה גבוהה יותר המתגלית דווקא בעולם העשייה. לכן שפלותו החיצונית כרוכה בתכלית מיוחדת: כל סדר ההשתלשלות נברא בשביל העבודה במעשה בפועל בעולם הזה.
ציטוט מהמקור«״אף״ הוא לשון ויבוי»
- מחבר
- כ״ק אדמו״ר שליט״א
- מקור
- Kfar Chabad — 457, עמ׳ 7