מדוע צדקה נחשבת מצווה שאין לה קצבה, אם נאמר שנותנים מעשר או חומש מהנכסים?
המאמר מבחין בין צורכי העניים שאין להם קצבה לבין גבולות החיוב של הנותן. לפי הביאור המובא בדברי הרמב״ם, מי שידו משגת חייב למלא את מחסור העני, ואילו שיעורי מעשר וחומש נאמרו במי שאינו יכול למלאו בשלמות. עם זאת, בהערה מובאת גם דעת פוסקים שלפיה אפילו מי שידו משגת אינו חייב לתת יותר מחומש.
שאלה הלכתית למעשה: ההכרעה בידי רב.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«לתת לעני די מחסורו ואין בזה שיעור אחר אלא כדי צרכו»
- מחבר
- כ״ק אדמו״ר שליט״א
- מקור
- Kfar Chabad — 591, עמ׳ 6