מדוע עצם ההתעוררות מהשינה מתוארת כגילוי עמוק יותר של הנשמה מאמירת ״מודה אני״?
אמירת ״מודה אני״ מבטאת התמסרות כללית לקב״ה, אך היא עדיין פעולה מסוימת של הנשמה. ברגע ההתעוררות, עוד לפני כל פעולה, מתגלה עצם מציאותו של היהודי. בשיחה הדבר מתואר כגילוי עצם הנשמה שלמעלה אפילו מבחינת יחידה.
ציטוט מהמקור«התגלות העצם ממש היא עוד לפני אמירת ״מודה אני״ — מיד ״כשניעור משנתו״.»
- מחבר
- כ״ק אדמו״ר שליט״א
- מקור
- Kfar Chabad — 595, עמ׳ 13