אם בזמן הלימוד אני חושב רק על הסוגיה, האם הכוונה הראשונית ללמוד לשם ה' נעלמת?
בעל התניא מבחין בין המחשבה העכשווית לבין כוונת הלב. המחשבה עסוקה בעניין שהאדם מעיין בו, ואילו הרצון הפנימי יכול להישאר בלב גם כשאינו במחשבה הגלויה. לכן הריכוז בתוכן התורה אינו מבטל את הכוונה שבה התחיל האדם ללמוד.
ציטוט מהמקור«לכן אמרו הכוונה בלב ולא בראש, לפי שכוונת הלב למעלה מן המחשבה,»
- מחבר
- בעל התניא
- מקור
- אור וחיות - מעיינותיך — or5, עמ׳ 17