כיצד הרמ״ק מסביר את דברי הזוהר שהעוסק בתורה אינו זקוק לקרבנות?
הרמ״ק מציע שני פירושים: זכות התורה מגינה מן החטא, או שהתורה כבר מטהרת את האדם אף שהוא מקריב בפועל. הרבי מצביע על קושי בפירוש הראשון, משום שלימוד תורת חטאת מתואר כפועל כפרה על חטא שכבר נעשה. הפירוש השני מביא בחשבון את פעולת הכפרה של התורה בלי לבטל את ההקרבה בפועל.
ציטוט מהמקור«אפשר דהכי קאמר, לא מצטריך, שאינו חוטא מפני זכות התורה»
- מחבר
- הרמ״ק; הרבי
- מקור
- התקשרות — 1275hit770, עמ׳ 10