מדוע מפרשים בדרכים שונות את המילים "לא תאבה לו" שנאמרו על המסית?
רש"י קושר את הביטוי לאהבה ולחשק ומפרש אותו כחריגה מן הציווי לאהוב את הרֵע. בעל "ספר זכרון" מעדיף כפשט משמעות של רצון או הסכמה, המתאימה להמשך "ולא תשמע אליו". ההבדל קשור לשאלה אם האות תי"ו היא חלק מן השורש או אות שימוש המציינת עתיד.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«לא תאהבנו.»
- מחבר
- רבי אברהם הלוי בקראט
- מקור
- התמים (בית משיח) — hat44, עמ׳ 13