כיצד אפשר לומר שמתוך שהותרה מלאכה לצורך אוכל נפש הותרה גם שלא לצורך, אם אוכל נפש הוא טעם ההיתר?
העורכים מסבירים את תשובת הרבי כאפשרות דחוקה: צורך אוכל נפש מתיר את עצם המלאכה גם כאשר רק מקצתה נועדה לאכילה. שאר צורכי הנאת האדם יכולים להיחשב כמקצת צורך אוכל נפש מבחינה איכותית, משום שגם הם צורכי האדם. הרבי דוחה את הטענה הפשוטה שעצם ההיתר מטעם מסוים יוצר היתר גם במקום שבו אותו טעם אינו מתקיים.
ציטוט מהמקור«ולכן גם אינו צריך לצמצם במלאכת או"נ שתהא כולה כדי צורך אכילת היום»
- מחבר
- Редакция «התמים»
- מקור
- התמים (בית משיח) — hat43, עמ׳ 13