מדוע נתינת לולב למי שיגיע לידו אינה בהכרח תלויה בדין ברירה?
המהרי״ט מסביר שההקנאה אינה חלה בשעת האמירה אלא כשיגיע הלולב ליד המקבל, ואז כבר מבורר מיהו. רבי מנצור מרזוק מציע לעומת זאת קריאה בירושלמי שלפיה גם הקנאה כזאת תלויה בברירה, מפני שבשעת האמירה המקבל אינו מבורר. לפי קריאה זו, המשנה בלולב אינה סותרת את דברי הרשב״א בעניין מינוי שליח לקבלת גט לפי בחירת הבעל בעתיד. בהערת העורך מצוין שלפי פירוש הפני משה אין דברי הירושלמי תלויים כלל בדין ברירה.
במקור מובאות דעות שונות.
ציטוט מהמקור«וצריך לומר דס"ל דכיון דבשעת האמירה אינו מבורר לא מהני.»
- מחבר
- רבי מנצור מרזוק
- מקור
- עלים — עלים — sukkos alim lashon kodesh 5787, עמ׳ 1