מדוע בחב״ד לא נהוג לומר לפני כל פעולה הצהרות של אמונה וכוונה לשם שמים?
הטקסט מסביר שהאמונה צריכה להיות חדורה באדם עצמו, והכוונה צריכה להיות מורגשת בתוך המעשה. אמירה, אפילו כנה, אינה משנה כשלעצמה את המעשה: אפשר לומר שאוכלים לכבוד שבת, ובשעת האכילה להיות שקועים בתענוג הגשמי. לכן העיקר הוא להאמין בפועל ולעשות את המעשה מתוך אותה כוונה פנימית.
ציטוט מהמקור«האמונה הוודאית צריכה להיות חקוקה בעצם מציאותו של האדם, ולא על עמוד התפילה.»
- מחבר
- Редакция «קובץ לחיזוק ההתקשרות»
- מקור
- קובץ לחיזוק ההתקשרות — תשס''ט (א-יד) — א - ימי הסליחות, עמ׳ 20